למה אנו מעבירים את הנורות שלנו לתהליך “אימוני לחות”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט אמיתי עבור רכיבי החימום. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות במהירות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד.
אם נשלח את הנורות האלו ישירות מהייצור, בלי לבדוק אותן, סביר שהן יפסיקו לעבוד מיד כשהלקוח ייכנס למקלחת חמה. אף אחד לא רוצה לקבל שיחת טלפון כזו.
למה הן באמת נהרסות
הבעיה עם נורות אינפרא-אדום באזורים לחים היא שרובן נהרסות בגלל כשל בסגירה שלהן.
כאשר צינורות הקוורץ החמים נתקלים באדי מים סמיכים, נוצר שוק תרמי. אם הסגירה אינה מושלמת, הלחות חודרת פנימה ופוגעת בחוט הטונגסטן. החוט מושחר כמעט מיד. וזהו – הנורה נהרסה.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בתהליך של בדיקה בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו מכניסים את הנורות לתא שמחקה את תנאי הלחות והטמפרטורה בחדרי אמבטיה, אך אנו עושים זאת תוך מספר שבועות בלבד. אנו מחפשים חורים בסגירה, וכן ציפויים שנקרעים. אם נורה אינה יכולה לעמוד בתנאים האלו, אין לה שום סיכוי להיות בבית הלקוח.
האיזון הקפדני
אולי תחשבו, “פשוט תעשו את הסגירה טובה יותר!”
אך זה לא כל כך פשוט. אם הסגירה תהיה יותר קשיחה מדי, הזכוכית לא תוכל להתרחב כשהיא נחממת. אם היא לא יכולה לנשום, הזכוכית תנשר תחת הלחץ. אם הסגירה תהיה רופפת מדי, הלחות תהרוס את החוט.
זו בעיה עדינה מאוד, ואנו משקיעים הרבה זמן כדי לוודא שאנו עושים את זה נכון.
אין דרכים קצרות
אנו לא משתמשים בבדיקות אקראיות. זו דרך טובה לאפשר למספר נורות פגומות לעבור את הבדיקות.
במקום זאת, כל בקבוק נורות עובר את כל הבדיקות. אנו בודקים את ההתנגדות החשמלית של הנורה לפני הבדיקה ושוב אחריה. אם הערכים משתנים, זה אומר שהחומרים של הנורה נהרסים.
אנו פשוט זורקים את הנורות האלו. זו הדרך היחידה לוודא שהנורה לא תפסיק לעבוד או תיהרס כבר לאחר שישה חודשים מההתקנה.